החלטה
1.בית משפט הורה על הגשת ראיות (תצהירים וחוות דעת של מומחים). אחד הצדדים לא קיים ההחלטה ויום אחד בלבד קודם למועד שבו עמד להתקיים דיון הוכחות – אותו צד הגיש בקשה לדחות את מועד ההוכחות על-מנת לאפשר לו להגיש ראיותיו.
2.למרבה הצער, מדובר בסיטואציה שבתי המשפט נתקלים בה מידי יום. ובכל זאת, על אף שהשאלה היא לכאורה בנאלית, אין זה מיותר להדרש לה - מה יהיו שיקוליו של בית-המשפט?
3.בפני בית-המשפט עומדות שתי אפשרויות:
האפשרות האחת שהפילוסופיה, או תפישת העולם שאחריה היא, שהכרעה על בסיס "טכני" מותירה טעם לא טוב ולכאורה אינה עולה בקנה אחד עם מטרתו הראשונה של בית-המשפט לעשות צדק. כל בית-משפט ודאי מודע לכך, שעשיית צדק פירושה בדרך-כלל הכרעה לגופה של מחלוקת.
אימוץ התפישה האמורה מוביל לכך, שבית-המשפט ייעתר לבקשה, יבטל את הדיון שלא ניתן לקיימו בשל מחדלו של אחד מבעלי הדין, ו"ירפא" את הפגם בהטלת הוצאות הנראות בעיניו כמשקפות את הנזק שנגרם.
האפשרות האחרת הפתוחה בפני בית-המשפט, היא האפשרות להכריע את הדין על בסיס מה שקיים בפניו. אימוצה של אפשרות זו נובע, בדרך-כלל, מראיית צורכי מערכת-המשפט כקודמים לצרכיו של בעל-הדין שגרם למחדל. התפישה הזו מניחה שזמנו של בית-המשפט הוא המשאב היקר ביותר העומד לרשותו, ועליו לנצל זמן זה לטובת כלל המתדיינים. הענקת זמן נוסף, או הזדמנות נוספת לבעל-דין שסרח, מחייבים צידוק של ממש.
4.ברור ומובן מאליו, ששתי האפשרויות האלה אינן עומדות כקטגוריות מופשטות, אלא תמיד מדובר בבעלי-דין של ממש, בנסיבות קונקרטיות המשתנות ממקרה למקרה, ובית-המשפט בוודאי ישקול תמיד גם שיקולי עלות-תועלת כשהם מתייחסים גם לתיק הספציפי שבפניו וגם למכלול ההוויה המשפטית שבתוכה הוא פועל.
המסגרת הנורמטיבית:
א.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט להאריך מועדים. אולם את הבקשה להארכת מועד יש להגיש ללא שיהוי, עובר לתום המועד, בסמוך לפקיעתו, או כאשר המבקש נוכח לדעת שלא יהיה מסוגל לעמוד במועד שהוקצב לו.
ראו: החלטת השופט י' דנציגר ברע"א 6241/08 ד"ר חדד זילבר נ' חן אהרוני מיום 17.11.08. ראו גם: ע"א 725/81 ענבתאווי נ' חסון פ"ד לו(4) 663, 668.
ב.בפסק-דין של השופטת ד. ביניש (כתוארה אז), בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן, נקבע, כי בית-המשפט מייחס משקל גם למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד. ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה. וראו גם: ע"א 796/79 מועלם נ' מטא פד"י לה(1) 376, 377, דבריו של השופט ש. לוין.
ג.לצד משכו של האיחור בית-המשפט ייתן דעתו גם לשיקולים הבאים:
האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד שנקצב; מהות הטעם שהמבקש הציג להגשה המאוחרת; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וגם – הסיכויים הלכאוריים של ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים יותר, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של הצד שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו.
לעניין חשיבותו וטיבו של ההסבר שניתן בעניין הארכה ראו גם ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ פסקה 9 לפסק-דינו של השופט דנציגר.
וראו לאחרונה (26.12.11) גם פסק דינו של הנשיא י. אלון בתיק 57465-03-11 חן חיים בע"מ נ' רשות המיסים, שעובדותיו דומות לענין דנא.
ד."הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה, שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב". ראו: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות בע"מ נ' פקיד השומה – ירושלים פד"י נה(4) 198, 201.
כל הדברים שצוטטו לעיל נאמרו אמנם ביחס למועד שנקבע בחיקוק, אבל תוקפם יפה "בשינוי העוצמה" המתבקש, גם לגבי מועדים שנקבעו על ידי בית-המשפט.
5.מן הדין נבוא לנדון:
א.בפתח הדברים הצגתי את העובדות באופן "סטרילי" כמעט מופשט. זה המקום לפרטן באופן מלא.